החלטה בתיק ת"א 13451-09-11

1.       בפני בקשה שהוגשה מטעם הנתבעת, להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, שקבעה בין היתר, כי לתובע נגרמה נכות בשיעור 50% בשל הגבלות התנועה בשורש כף יד שמאל.

2.       התובע, יליד 14.7.1953, נפגע בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 27.4.2010. התאונה שאירעה לתובע הייתה אף "תאונת עבודה", כמשמעות הדבר בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995. על כן התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכותו מעבודה למוסד לביטוח לאומי.

3.       הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, קבעה, כי בעקבות התאונה נגרמו לתובע הנכויות הבאות:

(א)     נכות בשיעור 50% לפי פריט 40(14) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - " התקנות"), בגין הגבלות התנועה שנגרמו לתובע בשורש כף יד שמאל.

(ב)      נכות בשיעור 25% לפי פריט 48(2)(ו) לתקנות, בגין הגבלות התנועה בברך רגל ימין;

(ג)      נכות בשיעור 10% לפי פריט 75(1)(ב) לתקנות, בגין צלקות מכערות בברך רגל ימין;

(ד)      נכות בשיעור 10% לפי פריט 34(ב) לתקנות.

בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור מתייחסת לנכות, שנקבעה לתובע בגין הגבלות התנועה בשורש כף יד שמאל (נכות בשיעור 50% כמפורט בסעיף קטן (א) לעיל).

4.       בא כוח הנתבעת טען בבקשה, כי יש מקום להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות, מכיוון שאין הלימה בין הפגימה שנגרמה לתובע לפריט בתקנות לפיו נקבעה נכותו בגין ההגבלות בשורש כף היד.

לטענת בא כוח התובע, פריט 40(14) לתקנות מתייחס למקרה בו הנפגע איבד את כף ידו בשורש כף היד, והרי בענייננו, ברור הדבר שהתובע לא איבד את כף ידו, ומהמסמכים הרפואיים עולה, שהוא מסוגל להניע אצבעותיו ביד שמאל והתחושה בהן שמורה, השברים בשורש כף היד התאחו והוא מסוגל לישר את כף היד ולכופף אותה עד 30 מעלות ולבצע רוטציות ב- 50% לכל כיוון.

5.       לעומת טענות בא כוח הנתבעת, סבור בא כוח התובע שאין מקום ליתן הרשות להבאת ראיות לסתור, באשר לא נתקיימו הנסיבות המצדיקות זאת.

בתגובתו סקר בא כוח התובע את המסמכים הרפואיים השונים, המלמדים על הפגיעה שנגרמה בשורש כף יד שמאל, ולטענת בא כוח התובע, המסקנה המתבקשת ממסמכים אלה היא, שבפועל, התובע "איבד את היד בשורש".

6.       לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, ובחנתי המסמכים הרפואיים אשר צורפו לכתבי בי-הדין, הנני מחליט לדחות את הבקשה.

          אכן, במבט ראשון נראה, שקביעת הנכות נעשתה אגב שימוש בפריט לא נכון. פריט 40(14) מיועד למעשה לנפגע שכף ידו נקטעה בשורש כף היד, וברור שאין זה מקרהו של התובע. ואולם, עיון במסמכים הרפואיים מלמד, שדבר זה לא נעלם מעיני הועדה הרפואית, וקביעת הנכות בשל הגבלות התנועה בשורש כף היד, שנעשתה לפי פריט 40(14) לתקנות, לא נעשתה במקרה. הועדה הרפואית בדקה את התובע, וקבעה את דרגת נכותו היציבה בתאריך 8.12.2011, בה בשעה שהמסמכים הרפואיים המצוטטים על ידי בא כוח הנתבעת בבקשתו, נערכו קודם לכן, ועל כן לא נעלמו מעיני הוועדה הרפואית. יתרה מזאת, לצד שיעור הנכות שנקבע בשל הגבלות התנועה בשורש כף יד שמאל נרשמה המלה "דומה", ללמדך, שלדעת הועדה הרפואית התובע לא איבד את שורש כף יד שמאל, אלא שמצבו "דומה" למצבו של מי שאיבד את כף ידו בשורש כף היד. אם לא די באלה, כי אז באחד מהפרוטוקולים שנערכו על ידי הוועדה הרפואית (ולא הצלחתי לאתר את תאריכו), תוארו המגבלות השונות בתנועת שורש כף היד, ונרשם באותו פרוטוקול, כי הנכות בשיעור 50% נקבעה "במקום שורת הנכויות המגיעות על פי מה שפורט מעלה".

7.       מהפרוטוקולים של הועדה הרפואית עולה, שהנכות בגין הגבלות התנועה בשורש כף היד נקבעה על בסיס השוואת נכותו של התובע לנכות מי שכף ידו נקטעה. הוועדה הרפואית פעלה כך לאחר שבחנה את מכלול ההגבלות והפגיעות העיצביות שנגרמו לתובע בשורש כף היד. קביעה שכזאת מצויה בסמכות הועדה ובמסגרת שיקול הדעת שניתן לה, ואין לראות בכך טעות או חוסר סבירות המצדיק מתן הרשות להבאת ראיות לסתור.

8.       אשר על כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה.

          הוצאות הבקשה תהיינה חלק מהוצאות המשפט בתיק העיקרי.

ניתנה היום, י"ט בתמוז תשע"ב, 9.7.2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: